האדם הוא ייצור של הרגלים. חלקם מועילים לו אך חלקם האחר לוכדים אותו במעגל שהיציאה ממנו חמקמקה. מרגע שאנו מתעוררים אנו מבצעים את אותן פעולות שגרתיות כל אחד על פי הרגליו, מתלבשים באותו אופן אוכלים את אותו מזון ומבצעים מאות ואלפי פעולות אוטומטיות כפי שעשינו אתמול ושלשום וכנראה כפי שנעשה גם מחר. כל פעולה שנחזור עליה שוב ושוב נרשמת במוחינו באופן שנוכל לשחזרה בדיוק רב. לכל התנייה וזכרון יש רישות עצבי המחזק עצמו בכל פעם שנשוב ונבצע את אותן פעולות. אם לא יקרה דבר חריג, מחשבותינו של היום יש להניח, תהיינה זהות ברובן למחשבותינו מאתמול ותעוררנה את אותן תגובות והתנהגויות שייצרו מצידן את אותן רגשות והחלטות. לפיכך, אפשר לאמר שהעתיד שלנו רובו ככולו, נרשם על ידי פעולות עבר המשוחזרות מידי יום ביומו. אם לא נשנה את מחשבותינו ניוותר בתוך מעגל התרחשויות שישוב על עצמו לעיתים משך שנים רבות. בהזכרות מבין המעשן שהסיגרייה מהווה עבורו נקודת אחיזה למוכר ולידוע ולמה שמגדיר אותו ואת זהותו בעיני עצמו. הוא מבין לפעמים בפעם הראשונה שכל הרגל הוא פרי יצירתו וכך גם האחריות להתרתו. החלק המעודד בכל הסיפור הנפתל הזה של הרגלים וקיבעונות הוא שיש בידינו ליצור חלופה לכל הרגל על ידי שנתמירו בהרגל אחר מתוך כוונתינו בלבד. המעשן לומד לטפח הרגלים מועילים על חשבונם של הרגלים הרסניים. ואת זאת הוא עושה בכלים ובמקורות הכוח המצויים ברשותו מימים ימימה.